לוגותראפיה – תראפיה על-ידי הכוונת האדם למשמעות החיים שלו (מיוונית, לוגוס = משמעות; תבונה פנימית של היקום; הגיון; טוב עליון).

על-פי הלוגותראפיה, לאדם צורך בסיסי למצוא משמעות בחייו והשאיפה למשמעות הינה המניע המרכזי של האדם. מניע זה הינו חזק יותר מהשאיפה לתענוג של פרויד וחזק יותר מהצורך בזיקה חברתית ותחושת שייכות של אדלר.

ויקטור פראנקל (פרופ' לנוירולוגיה ופסיכיאטריה באונ' וינה; נ' בוינה 23.3.1905, נפטר בוינה 2.9.1997), נחשב כמייסד הזרם השלישי בפסיכולוגיה הוינאית וכאבי הלוגותראפיה. הוא פיתח את תפיסתו עוד לפני המלחמה והיה בין מפתחי התיאוריות, הלא רבים, אשר ניסו את תורתם על עצמם, בהיותו במחנות הריכוז (אושוויץ ואחרים), שם נספו בני משפחתו.
פראנקל חולל מהפכה בחשיבה הרפואית בכך, שהוא הוסיף לראיית האדם, שהיתה נהוגה עד אז, כמורכב מגוף ונפש, מימד נוסף – את המימד הרוחני, המאפשר לראות את האדם השלם בראיה הוליסטית.

למימד הרוחני של האדם קשורות תכונות כמו, ערכים, דמיון, הומור, יצירתיות, מודעות עצמית, אחריות, מחוייבות למשימות ותפקידים, היכולת לסלוח, אמפאתיה (היכולת לחוש מישהו אחר), אהבה (מעבר לסיפוק המיידי), היכולת להתעלות עצמית, כוח ההתרסה של הרוח האנושית וכמובן, השאיפה למשמעות הייחודית לאדם.
רוח האדם, היא העוזרת לו להתגבר על מוגבלויות ועל אינסטינקטים הרסניים.
הלוגותראפיה פועלת לאיתור כוחותיו של האדם וחיזוקם באמצעות הדגשת העוצמות שהוא פיתח במהלך חייו – והתאמתם למצבו כיום. היא עוסקת בטיפוח יכולות חבויות, בהתאם לאפשרויות העומדות לרשותנו כאן ועכשיו, ע"י הרחבת האלטרנטיבות הקיימות ודרך שינוי ההתייחסויות כלפי היש והקיים. (כלי שימושי חשוב, למשל, המסייע לגילוי עצמי, למציאת הכוחות הפנימיים ושימוש בהם, והמכוון את האדם למציאת משמעות בחיים הוא הדו-שיח הסוקראטי).

הלוגותראפיה מתמקדת בשאלה "מה משאיר את האדם בריא?" ("What keeps men healthy") לעומת הפסיכואנליזה השואלת "מה עשה את האדם חולה?" ("What made men sick").

הלוגותראפיה מלמדת אותנו, בעצם, לצחוק (לפתח חוש הומור, שמועיל בעיקר להינתקות עצמית – שיטת הכוונה הפראדוקסלית), ולשכוח (לשכוח את עצמנו ולראות את העולם ובני האדם שמחוצה לנו – שיטת הדה-רפלקציה, ההסחה, הדורשת גם התעלות עצמית).

הלוגותראפיה עוזרת לנו באמצעות כלים מעשיים, שניתן להפעילם בחיי היום-יום והמבוססים על נסיון החיים האישי של כל אדם, לראות את עצמנו באור חדש, על מגבלותינו ואפשרויותינו, ולהפנות את תשומת ליבנו למאגר המשאבים הסגוליים שבתוכנו, שעליהם נוכל לסמוך במצבי החיים השונים העומדים בפנינו (ביניהם החמצה, סבל וכאב, אי-צדק ומוות).

הלוגותראפיה מהווה השלמה חשובה וחיונית לתחומים השונים העוסקים באדם (כגון, רפואה, פסיכולוגיה, פסיכותראפיה, סוציולוגיה, חינוך, מדעי החיים וההתנהגות, פילוסופיה וגם….פוליטיקה).
הלוגותראפיה מקנה לתחומים אלה מימד נוסף של עומק והשלמה. היא לא מחליפה אותם ואינה באה במקומם.
הלוגותראפיה מאפשרת הסתכלות בתמונת האדם ההוליסטי בפיתולים השונים של נהר חייו ומכאן היא מתאימה לבני גילים שונים (נוער, מבוגרים בשלבי חייהם השונים וקשישים).

אמונה ודת הינן דרכים למציאת משמעות והערכים הקשורים אליהם (כמו, אהבה, חמלה, שיוויון ערך האדם, אחריות, בחירה) מתחברים לרוח האנושית, העומדת ביסוד מערכת היחסים בין האדם לבוראו. אלה הן גם חוליות הקשר לתכונות המימד הרוחני של האדם ולדרכים למציאת משמעות בלוגותראפיה (ביניהן, עשיה, התנסות בחוויה, נקיטת עמדה, ייחודיות, אחריות, בחירה והתעלות עצמית).

למי מיועדת הלוגותרפיה? הלוגותרפיה מיועדת, למעשה, לכל אדם, אך גם במיוחד לאנשי מקצוע העוסקים ברפואה, בסיעוד, בטיפול, בחינוך, בניהול ובעסקים, בהיותה נדבך נוסף להכשרה המקצועית.